היה זה בשנת 1964 השתחררתי מצ.ה.ל אחרי שירות בקבע.והנה אני מקבל מכתב מדוד של אמא שלי שחי בברלין ואשר לא ידעתי על קיומו,שאשתו ובנו רוצים לבוא לבקר בישראל מיד הבעתי נכונות לארח אום בקיבוץ.והכן כך היה.הם באו לשבוע ימים בלבד.גמלה בליבי החלטה לנצל את ביקורם בארץ וליסוע איתם לברלין.אני מטבעי קצת ביישן וקשה היה לי לשדר להם שאני רוצה ליסוע איתם ניגשתי אליהם ברגשות מעורבים,הם הביעו הסכמתם והייתה לי רק בעייה אחת והיא להכין דרכון(שלקח באותה תקופה חודש ימים)וויזות לכל ארצות אירופה שלכל ויזה נידרש שבוע.וכאן שיחק לי המזל בקיבוצי חי שר במדינת ישראל שקראו לו ישראל בר יהודה.באותה תקופה שר התחבורה.איפה תפמתי אותו שוחה בבריכה של הקיבוץ . תיארתי לו את הבעייה,הוא התייחס אליה בכובד ראש ואמר לי, תבוא מחר יום ראשון לירושלים למשרד התחבורה והמשרד יעזור לך כפי יכולתי.באותה תקופה להגיע מיגור הייתה אופרציה שלמה.וגם כאן שיחק לי המזל המכונית היחידה שהייתה ליגור באותה תקופה עלתה לי"ם .ניצלתי את המומנטום עליתי לי"ם היישר למשרד התחבורה.
אני מגיע למשרד פוגש אותי המנכ"ל צ"רה חבר קיבוץ אשדות יעקב ןלשאלתו מה אני מחפש במשרד עניתי לו שבר-יהודה זימן אותי על מנת לפתור בעייה כל שהיא.צ"רה אומר לי שקיימת בעייה כל שהיא כי הזיקו את בר יהודה במוצ"ש לישיבת ממשלה שלא מן המניין בהקשר למרגל בשם סובלן והישיבה עדיין בעיצומה.אבל הוא אמר שהיות ובר יהודה זימן אותך נעשה משהו לטובת העניין.צילצל צר"ה לבר יהודה הוציא אותו באמצע ישיבת ממשלה ואמר לו שצביקה מקיבוץ יגור במשרד,ענה לו בר יהודה תעזור לו בכל מה שיבקש(איפה ישנם היום שרים כאלה)סיפרתי לצר"ה סיבת בואי.והוא כתב לי מכתב עם לוגו של משרד התחבורה למשרד הקונסולרי שבו מסדרים דרכונים וויזות רק לאנשים בתפקידים ממלכתיים.
נסעתי למשרד הקונסולרי והם ראו אותי מסתובב במשרד עם לבוש של קיבוצניק(מכנסיים קצרים וסנדלים)ולא הבינו מה אני עושה פה.הראתי להם את המכתב שהיה כתוב בו שאני אורח של משרד התחבורה,ואז היחס אלי השתנה לטובה.הם אמרו לי שפרוצדורה תיקח הרבה זמן כי יש לכתוב לכל שגרירות בשפה שלה בקשה לקבלת ויזה בהליך מהיר.כמו כן ביקשו ממני את תעודת הזיהוי שלי ולהכין 3 תמונות פספורט.לאחר שגמרו להכין לי את כל הטפסים והבקשות חזרתי עם ערב לקיבוץ ומצאתי הודעה בתא הדואר שלי לבוא בדחיפות עם תעודת זיהוי ו3 תמונות פספורט למשרד הפנים בחיפה,והכן כך עשיתי הגעתי למשרד ואני רואה שורות של אנשים שמבקשים לעשות דרכונים ולכל אחד מהם אומרים תבוא עוד חודש.עמדתי על סף ייאוש כשהראיתי לפקידה את המכתב שבידי ניפתחו כל הדלתות והכריזו בכריזה מיסטר מלכין צבי לחדר הסמוך,אני ניכנס לחדר מוכן דרכון ורק צריך להדביק עליו את התמונות שהוכנו מבעוד מועד.
הדרכון מוכן חלק מהעבודה נעשה ועכשיו צריך להנפיק ויזות(נישארו לי יומיים לעשות זאת)התחלתי בקונסוליות שנימצאות בחיפה וכאלה שנימצאות בתל-אביב ביום שלמחרת.התחלתי בקונסוליה הצרפתית ניכנסתי ואני רואה שורות של אנשים שעומדים לבקשת ויזות ולכל אחד מהם אומרים תבוא עוד שבוע.הראיתי את המכתב שברשותי שאומר שאני נוסע מטעם משרד התחבורה הדלתות ניפתחות והכרוז מודיע מלכין צבי לחדר הסמוך והויזה מודבקת.אותו תהליך נעשה בכל הקונסולוית.כך שתוך 3 ימים היה בידי דרכון וויזות לכל ארצות אירופה.חברים שלי שסיפרתי להם על כוונותי לא האמינו שאני אצליח במשימה והם אמרו שזאת משימה בלתי אפשרית.מוסר השכל צריכים להיות דבקים למשימה,עקשנות ואמונה חזקה שהכל אפשרי.צחוק הגורל שנסעתי כאורח של משרד התחבורה על סיפון של אניה יוונית.
צביקה מלכין כותב - ]פיקים בתיירות חו"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה